דיכאון אצל בן משפחה 

דיכאון אצל בן משפחה: כיצד מתמודדים?

אם תקיש במנועי החיפוש של Google את המונח 'טיפול בדיכאון' תקבל מאות אלפי תוצאות. אבל מה קורה כאשר לא אתה סובל מדיכאון אלא ילדך, בן/בת זוגך או קרוב משפחה אחר? הסבל הנפשי והפגיעה התפקודית הנלווים לדיכאון משפיעים גם על סביבתו של האדם המדוכא מאחר והם מתבטאים בהסתגרות, עצבנות, ירידה בתפקוד ועוד, וחשוב לדעת כיצד להתמודד עמם.

דיכאון אצל בן משפחה- כיצד מזהים?

מעטים המקרים בהם בן המשפחה מצהיר באופן רשמי על כך שהוא סובל מדיכאון: במרבית המקרים יעבור זמן עד שהאדם עצמו יכיר בעובדה שמדובר בדיכאון, וגם אז, לעיתים, יכחיש את המצב אפילו בפני הקרובים לו. במקרים אלו, לא תמיד פשוט לזהות שאכן מדובר בדיכאון: האם הוא מסתגר בחדר כחלק מגיל ההתבגרות או כביטוי לאפתיות הנובעת מהדיכאון? האם ההתרחקות וההימנעות מיחסי מין נובעת מירידה בהשקעה בזוגיות או מהתחלה של דיכאון? והעצבנות- סימפטום דכאוני נוסף או סתם לחץ בעבודה/לימודים?

בין אם בן המשפחה מכיר בדיכאון ובין אם לא, השפעותיו של הדיכאון ניכרות ומשפיעות על מערכות היחסים והתפקוד. בתחום הבין אישי, עשוי בן המשפחה המדוכא להסתגר ולהתנתק או לחלופין- להפוך תובעני ותלותי ולדרוש סיוע ותשומת לב רבה מהסובבים אותו. כמו כן, עשויים להתגלות חוסר סבלנות ועצבנות. במקביל, עשויה להתרחש ירידה משמעותית בתפקוד אשר מתבטאת בחוסר ריכוז וירידה בהישגים הלימודיים,  איטיות וקושי בביצוע משימות בבית ובעבודה, חוסר סבלנות בטיפול בילדים וכן הלאה.

חשוב לשים לב כי כאשר תסמינים אלו מלווים גם בתסמינים כמצב רוח ירוד, שינויים בדפוסי השינה והאכילה (אכילת יתר, נדודי שינה, שינה ממושכת, אובדן תיאבון), ירידה בעניין ובהנאה, קשיי ריכוז ועייפות- גדל הסיכוי שמדובר בדיכאון. תסמינים אלו הם תסמינים דכאוניים "קלאסיים" אך סימנים נוספים אשר עשויים להצביע על מצב דכאוני הם הזנחה עצמית, תלונות על כאבים גופניים ושינוי משמעותי בהרגלי חיים (למשל, פנייה לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, צפייה ממושכת מהרגיל בטלוויזיה).

כיצד מתמודדים עם דיכאון של בן משפחה?

גם לאחר זיהוי הדיכאון אצל בן המשפחה, ההתמודדות עמו אינו פשוטה. אנשים הסובלים מדיכאון עשויים להביע עמדה פסימית ופאסיבית, כאשר מצד אחד הם דורשים תשומת לב בלתי פוסקת ומצד שני- נראה כי הודפים כל ניסיון לסייע או לשנות את המצב. תגובה זו מעוררת לא פעם כעס ותסכול ("לא רוצה אז לא צריך!"; שתיקח את עצמה כבר בידיים!") אשר בתורם מגבירים את תחושת האשמה והבידוד, מחמירים את הדיכאון באופן שמגביר את היאוש והתלות, וחוזר חלילה. למרות זאת, ניתן לסייע לקרוב משפחה המתמודד עם דיכאון במספר דרכים:

• דיכאון זה לא עניין של כוח רצון: אילו בן זוגך היה לוקה בסרטן, האם היית מצפה ממנו להחלים בכוחות עצמו? סביר להניח שלא. על אף שדיכאון הוא מצב נפשי, חשוב להבין כי האדם המדוכא באמת אינו מצליח להיפתר מהמחשבות הפסימיות והעצב ואינו יכול "פשוט להתאפס על עצמו". חשוב שלא לדרוש מבן הזוג להתמודד או "לצאת מזה כבר" מאחר וציפיות אלו מגבירות את הלחץ, תחושת האשמה וחוסר האונים.
• תמיכה, תמיכה ושוב תמיכה: בנאלי ככל שישמע, תמיכה היא אכן אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר בהתמודדות עם דיכאון. אחד הגורמים התורמים להתפתחות ושימור הדיכאון הוא היעדר תמיכה ושייכות חברתית, ולכן חשוב להביע אמפתיה לכאב ולנסות לשמר את הקשר והקרבה. גם אם בן המשפחה אינו מעוניין או מסוגל לדבר על כאבו, ניתן להביע קרבה ותמיכה באמצעים חלופיים- מגע, יזימת הליכות משותפות או צפייה יחד בסרט וכן הלאה.
• טפל/י גם בעצמך: התמודדות עם דיכאון של אדם קרוב עשויה להיות קשה, שוחקת ומתסכלת עקב עומס הנוצר מהזנחת מטלות על ידי בן הזוג, תשומת הלב הרבה שצורך האדם המדוכא והדאגה והכאב הנלווים למצוקתו של אדם יקר וקרוב לנו. בהתאם, חשוב לדאוג שלא להזניח תחומי עניין, פעילויות פנאי וקשרים חברתיים.
• תמיכה בפנייה לטיפול: חלק מן הסובלים מדיכאון עשויים להמנע מפנייה לטיפול עקב חשש מהסטיגמה ("אני לא עד כדי כך דפוק"), היעדר תקווה ("זה גם ככה לא יעזור לי") או חוסר כוחות. במקרים אלו, חשוב להביע לגיטימציה ותמיכה בפנייה לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. כמו כן, במקרים בהם בן המשפחה מסרב לטיפול ניתן להציע לו להצטרף לטיפול זוגי או משפחתי- פנייה משותפת מפחיתה לעיתים את האשמה והחרדה הנלווים לפנייה באופן פרטי, ועל כן מעודדים שיתוף פעולה עם התהליך הטיפולי. במידה וההתמודדות עם הדיכאון של בן המשפחה קשה אך הוא מסרב לפנות לטיפול, מומלץ לפנות לטיפול באופן פרטני, כדי לקבל תמיכה והכוונה בהתמודדות המורכבת.